אנחנו כבר "אחרי החגים" וכולנו יוצאים לדרך.
לפעמים ישנה תחושה שאנחנו יוצאים למלחמה ולא לשנה מועילה ופורייה. אנחות ההורים נשמעות מכל עבר: "אוי, שוב המאבק עם המורים", "שוב המלחמה בכל בוקר", "צריך להתארגן לשיעורי הבית אני ממש צריכה לפנות את אחר הצהריים"... ועוד ועוד.


הילדים שלנו חזרו אל ספסל הלימודים וכל שעלינו לוודא הוא שהם מוגנים ובטוחים. ילדינו לא יצאו למלחמה. הם יצאו לבית הספר וחלקם בשמחה גדולה, כי גם להם נמאס מהחופש. גם הם יודעים שמסגרת נכונה ומכילה טובה להם. תחושת המלחמה היא שלנו, ההורים.

תחושת דאגה, זיכרונות קשים מהשנים הקודמות עם המורים, חוויות חברתיות קשות- כל אלה מעירים את הילד שבנו החושש, המהסס, הנעלב והמשתוקק לשקט ורוגע.

כמה טיפים שיעזרו לכם לעבור את השנה בשלום:


תקשורת נכונה
במרבית המקרים היום נראה כך:
אנחנו חייבים להגיע לעבודה בזמן. מעירים את הילדים העייפים. רק מהרעיון שעליהם לקום הם מתחילים בוויכוחים אליהם נלווים האיומים והצעקות. בגרירת רגליים ניגשים למקלחת בעוד ההורים מכינים את האוכל, האוטו, התינוק וכל דבר אחר ליציאה. לאחר סאגה שלימה הם עומדים חצי רדומים ליד הדלת עם עוגייה ביד.

בצהריים מגיעים הביתה מי לזרועות אמא/ סבתא/ מטפלת ומי לפתק על המקרר וקופסה מוכנה בפריזר. אין זה משנה, הם, מגיעים הביתה לאחר יום מלא חוויות.
ההורים חוזרים הביתה מיום עמוס וכל מה שהם רוצים הוא שקט, מנוחה. מתחיל מסע השאלות, "יש לך שיעורים?.. אתה מוכן לחוג?.. מה המכתב הזה מהמורה?.." ועוד. הצפה של אירועים נוספים והשקט רחוק רחוק.

דיייייייייי!!!! רק מהקריאה אני מתעייפת.

הכל יכול להיראות אחרת.

בוקר
להעיר את הילדים לרוב אינה חוויה מרנינה. לא משנה באיזה גיל, אף אחד לא אוהב להתעורר מחלום טוב. חפשו אסטרטגיות שיועילו לכם בבוקר. לדוגמה: "שיחת הלילה"- כך אני קוראת לשיחה שלפני השינה. הזמן שבו מספרים סיפור לילד, מחבקים רגע לפני השינה, מספרים על תוכנית כייפית למחר (גם אם זה: אני רוצה לתכנן איתך את ההכנות לחג, היית רוצה לעזור לי לאפות עוגיות?) משהו חווייתי, מחבר. שישאיר טעם טוב. בקשו ממנו בחיבוק לעשות מאמץ להתעורר בבוקר ולהקל עליכם, ושאלו אותו אם יש משהו שיכול לעזור. לדוגמה לשטוף לו את הפנים כדי להעיר אותו ושיילך למקלחת להמשיך את התהליך.

להכין איתו את הבגדים למחר ולאלה היותר מאתגרים הייתי מציעה להלביש את בגדי המחר אחרי המקלחת. הילד מוכן ומזומן ליציאה. מקלחת, נעליים, ארוחת בוקר מהירה והחוצה. הרעיון נשמע מזעזע להורים מסוימים אך הוא נפלא והילד יישאר נקי וריחני גם בבוקר, אל דאגה.

יתכן שיש לכם ילד אחד לארגן ואולי יותר. אך אם תבחנו זאת היטב תשימו לב לעובדה שגם אם הם ארבעה, כל אחד מהם יתנהג שונה מהאחר. לכן נחת בבוקר בתוך כל הלחץ מאפשרת התארגנות נכונה ולא תאמינו, מהירה, לכל אחד ואחד. למרות האתגר.
בבוקר להעיר בחיבוק וליטוף גם אם הוא נוהם ומתעצבן. ללטף לדגדג וכן, "לעצבן". זה בכל מקרה קודם כל מעיר אותו. אחר כך במילים טובות ומחייכות לדאוג שיקום ולא יזיק לעזור לו למשוך את עצמו מהמיטה. אין זמן? טעות!! הצעקות והוויכוחים גוזלים זמן רב יותר ומתישים לאורך זמן. אך החוויה החיובית תישאר ותיטמע ולאט לאט יתמעטו הבקרים הקשים. אף פעם לא שמתם לב כמה אנרגיה וזמן אתם מבזבזים בכעס בבקרים...
הכינו את עצמכם קודם. הגיעו אל הילד כשאתם מוכנים ליציאה כמעט לגמרי כך לא תהיו לחוצים כי יש לכם הרבה מאד דברים לעשות והילד מעכב אתכם. יתכן שתצטרכו לקום קצת יותר מוקדם אך אין כמו בוקר מלא שלווה ונחת להתחיל בו את היום גם לכם וגם לילדים. זה משפיע על כל היום.
ומי כמותכם יודע כמה חשוב להיות רגוע כל היום.

עבר עליכם יום ארוך, חזרתם כולכם הביתה, ולמרות שסבלנות הופכת למצרך נדיר אך מבוקש, קבלו את הילד קבלה מוחלטת. הקבלה פותחת מחסומים ומאפשרת לילד לברר לעצמו את הקשיים שהיו מנת חלקו היום ולחלוק אותם איתכם. אל תשפטו. אל תחרצו דין. רק הקשיבו. שאלו שאלות מכוונות אם לא הבנתם חלק מסוים. תנו לו להשיב בדרכו שלו. לפעמים הדרך שלו להגיע לתשובה שחיפש היא דרך הסיפור שסיפר גם אם הוא הולך סחור סחור. היו סבלנים. השתדלו לא להגיב לפני שסיים. תגובות יתר עלולות להזיק.
התייעצו איתו ושאלו איך היה רוצה שתפתרו את הקושי: יחד או לבד? והאם הוא מוכן לשמוע רעיון כלשהו מכם. לפעמים הוא מדבר, בוכה, מקטר ומאיים ופתאום לאחר שיחה מבורכת שכזו הכל נראה רגוע ומובן יותר. ייתכן שיבקש לפתור את הקושי לבד או אולי יבקש שתעזרו לו. הרעיון שישבתם והקשבתם בשקט, שאלתם והתעניינתם, עשה את חצי העבודה.
אם תתפרצו או תתלהמו, הוא לעולם לא ילמד לעצור ולברר לעצמו מצבים ולטפל בהם. הוא יידע ויבין ש"אני מגיב כאן ועכשיו" ולא חשובות הנסיבות. "אני תמיד צודק" וכשאני צודק אני פועל ולא משנה מה. ברור שזה משנה!!

חשוב ללמד את ילדינו שלא משנה מה המצב הנתון. חשוב איך אנחנו מגיבים אליו.

ההקשבה יוצרת מקום לשיחה ובירורים ולהבהרת הציפיות אחד מהשני.

תקשורת נכונה וחיובית היא מפתח אל הלב, שלכם ושלו. הקשבה יוצרת תחושה מרגיעה גם אצלכם ההורים. הידיעה שילדכם פותח את לבו ומדבר חוסכת מכם את הדאגה ואת העמימות.

ישנו דבר נוסף בשיח ביניכם. האחריות שלכם להעביר מסרים באופן בו הילדים יבינו ויפעלו בהתאם, היא האחריות שלכם בלבד. אם הילד הגיב בניגוד לציפיות שלכם כנראה לא העברתם את המסר נכון. אם אמר שהבין, שאלו אותו מה הבין. הוא יטען שאתם "חופרים", ואתם, המשיכו "לחפור", העיקר שיבין את המסר. הפרשנות שילדים יתנו לאמירה שלנו נמצאת באחריותנו כל זמן שהם קטנים וכשיגדלו נלמד אותם שהשליטה בפרשנויות שאנו נותנים לדברים היא למעשה השליטה על איכות חיינו, לכן עליהם לעשות הכל כדי להבין את המתרחש סביבם. אתם המבוגרים חייבים בזה עכשיו.

בתוך הקבלה המוחלטת, ההקשבה וביטויי האהבה, ישנה דוגמא אישית להתייחסות שלו אל הסובב אותו. הוא לומד מהי תקשורת מקרבת, מהי הכלה ואיך פותרים בעיות. והיה ויתקל במקרה שמעבר ליכולת ההכלה שלו, וזה בהחלט קורה, יידע לאן לפנות ועם מי לדבר.

כל ילד הוא עולם בפני עצמו. חשוב להבין שיש ילד פתוח יותר ואחר מופנם. סבלנות והקשבה תעזור לכל אחד מהם למצוא את דרכו לבטא את רגשותיו. ערנות שלנו ושיח תמידי יחשפו בפנינו את רגשותיו של הילד עוד לפני שיחלוק אותם איתנו. אך, בל נשכח שישנם אירועים אשר לא יעזו להעלות על דל שפתם מסיבות שונות כמו: בושה, איום, פחד. כל אלו לא ייעלמו מעיניכם הקשובות אם תבנו את המערך הזה איתם. הסירו מסכים, צאו מאזור הנוחות, וצפו בהם. חשוב שתהיו שם לאורך כל היום וכשמגיע הערב, דאגו שכולם יתפזרו למקומותיהם בידיעה ברורה שגם לאבא ואמא מגיע זמן איכות לעצמם.

בהמשך, תגלו שלא בכל יום הילד מגיע עם סיפור וגם אם כן, הספורים די יחזרו על עצמם, כך שהתגובות שלכם לאט לאט ייצבו אותם. האזינו למידע כי יכול להיות שבכל זאת תידרש פעולה מצידכם כדי למנוע החמרה של מצב. מה שחשוב הוא שהחוויה הפנימית של ילדיכם תהיה " אמא ואבא שם בשבילי" כל כולכם. זה לא לוקח יום שלם. חצי שעה והוא רגוע יותר ופתוח יותר.


אחריות אישית
לכל גיל ולכל ילד יש את רמת האחריות שלו. תנו להם מגיל קטן איזו שהיא נקודת אחריות. לדוגמה: להרים את הצעצועים או להכין מערכת שיעורים לבד. יום קודם, כמובן.

בימים הראשונים אל תשכחו לבדוק בלילה (כשהוא ישן, ללא ידיעתו) אם לא החסיר דבר. ואם כן, עודדו אותו בפעם הבאה לבדוק שלא החסיר. לאט לאט יפנים את הסדר.

שעת מקלחת בערב, באחריותו. מגיע הזמן בו עליו להיכנס להתקלח ללא הערה מצידכם. תנו איזה שהוא סימן מוסכם, צלצול מסוים או רמז כמו: "וואוו כבר שבע? איך היום עובר מהר.." הכינו בגדים מבעוד מועד ואם הוא גדול מספיק הזכירו לו להכין. ישנם הרבה סוגי אחריות. פעלו כיד הדמיון הטובה עליכם אך אל תגזימו. השאירו לו את התחושה שעדיין מפנקים אותו ועושים למענו. דברים קטנים. הרי כולנו יודעים שבעוד רגע הוא יגיע לגיל בו לא יתן לנו להתקרב אליו נצלו את הזמן הנותר לכייף הזה של ה"ביחד".

בבית, תנו לו תפקיד מסוים שיהיה באחריותו. שבחו וציינו את העובדה שממש הצטיין בתחום הזה. ואם לא הצטיין, עזרו לו ושבחו את ניסיונותיו עד שיצליח לבדו. כל דבר, מהשלכת האשפה ועד שטיפת חדרו. כל ילד ורמתו הוא.

אחריות אישית בשטח הביתי מעלה את רף האחריות האישית בתחומים רבים נוספים.


גילויי חיבה ואהבה
זה התבלין שלא חוסכים בו וככל שמרבים הרי זה משובח.
חבקו, נשקו, אמרו מילות חיבה בכל הזדמנות וכמה שיותר.
אפשר לומר בטון קפדני ו"מחנך": "דני, בוא קח מפה את התיק שלך! כמה פעמים צריך להעיר לך לא להשאיר את התיק זרוק?"
או אפשר בקצרה: "דני חמודי. התיק שלך לא במקום. זוכר איפה לשים אותו?"
גם נעים, גם מרגיע וגם לא יוצר התנגדות.
כל שעליכם לעשות הוא לשנות טון דיבור. להיות יותר מזמנים ופחות מרחיקים.

כל אדם זקוק לחיבוק. חיבוק ממלא באנרגיה, בביטחון ובתחושה עוטפת ורצויה. אל תהססו. חבקו את ילדיכם. אל תחסכו, עוד תתגעגעו לזה. אינכם יודעים איך עושים את זה? לימדו.
אין צורך להכביר במילים. ביטויי חיבה יחסכו מכם כל כך הרבה, יקרבו את הילד אליכם ויחזקו את הקשר. משם הדרך קצרה למשמעת ואחריות.


נחת
גם אם אינכם מרגישים כך, יש משפט שאומר: "FAKE IT UNTIL YOU MAKE IT". בתרגום חופשי "זייף עד שתצליח". מילים טובות וחיוביות חודרות כמו טיפה אחר טיפה בסלע, ויגרמו בסופו של דבר לטוב, לנחת, ליופי, לרוגע, לאחריות, לרצון טוב ולהצלחה.
העקביות משתלמת.

בהצלחה ושנה נפלאה!!

אביבה מסורי - מאבחנת ומאמנת רגשית להורים, זוגות ויחידים.

מרכז שחר להעצמה


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות