טיול בחודשים שבט-אדר בגבעות השפלה בכלל ובאזור עמק האלה בפרט הוא חוויה לכל החושים ולנשמה.
לטייל בצבעים הבוהקים-רעננים, של ירוק, אדום, צהוב, כחול וורוד. להסתובב באתרים ולצפות מתצפיות בהם נפרשים נופים וסיפורי הארץ הטובה הזו, אין מרפא טוב מזה לנפש. אז יאללה לדרך.


אזור הטיול: גבעות השפלה מצפון ומדרום לעמק האלה.
אתר הטיול: חרבת קיאפה ותל שכה (מפת סימון שבילים מס' 9).
ציוד: תנ"ך ומגדיר צמחים/פרחים


הוראות הגעה לחורבת קיאפה:
מצומת האלה נוסעים על כביש 38 (צ. האלה - בית שמש) צפונה כ- 1.4 ק"מ (לאחר 1.1 ק"מ סעו לאט) עד לדרך עפר הפונה ימינה (מזרחה). פונים ימינה (עם הסימון של שביל ישראל) ונוסעים 200 מ' מז' והדרך מתעקלת לצ' מזרח (שמאלה) בסמוך לחורש מימין ולשדות מעובדים משמאל נוסעים עוד כ-350 מ' ומגיעים למסעף דרכים. פונים ימינה (מזרחה) ונוסעים כשמימין חורש ומשמאל שדות עוד כ-250 מ' עד לדרך שפונה ימינה (דר'-מז'), כאן פונים ימינה לדרך שעולה בגיא רחב אל חורבת קיאפה (כ-700 מ'). מי שחושש לרכבו בשל החריצים שיצרו גשמי החורף, ישאיר כאן את רכבו ויעלה ברגל אל האתר. מי שלא, שיסע בזהירות על הדרך. לאחר כ-700 מ' מגיעים למסעף עם פניה שמאלה שמטפסת עוד כ- מ' 50 צפונה. משאירים את הרכב ועולים עם הדרך אל התל.

חרבת קיאפא היא שעריים של תקופת הממלכה המאוחדת
חרבת קיאפה שוכנת על גבעה בגובה 325 מ' מעל פני הים. הגבעה צופה אל עמק האלה ושולטת על הדרך החשובה שעלתה משפלת החוף הפלישתית אל ירושלים וחברון. מראש הגבעה רואים במערב את תל עזקה המתנשא, ובדרום את תל שכה הרובץ נמוך מן הגבעות שמסביבו ואינו מיוער כמותם. בתצפית מכאן יכלו יושבי שעריים לראות את צבאות שאול והפלישתים נערכים בעמק האלה:

"וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם" (שמואל א', י"ז, א'-ג')

מכאן יכלו לראות כנראה גם את דוד אוסף חלוקים מנחל האלה וניגש לקרב עם גולית: "וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט--וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי. וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה " (שמואל א', י"ז, מ', מ"ט)

יש להניח שמיד לאחר הקרב צפו במנוסת הפלישתים והמרדף אחריהם שעבר "בדרך שעריים": "וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים, עַד-בּוֹאֲךָ גַיְא, וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן; וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים, בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם, וְעַד-גַּת, וְעַד-עֶקְרוֹן (שמואל א', י"ז, נ"ב).


המימצאים מחרבת קיאפה וחשיבותם
האתר נסקר ע"י חוקרים החל מאמצע המאה ה-19. הראשון ויקטור גרן הצרפתי, אחריו קונדר וקיצ'נר ב-1883, וגם ב 1996 ע"י דר' יהודה דגן.
דגן הציע לזהותו עם הישוב עדתיים (מופיע ברשימת הערים בנחלת שבט יהודה) ותיארך את תקופת ההתישבות בו מן המאה ה-9 עד המאה ה-6 לפנה"ס.

כמו אתרים אחרים, לא משך אתר זה את תשומת לבם של חוקרים ושל הציבור. "המהפך" החל כשבחפירות מדגמיות בראשות פרופ' יוסף גורפינקל (אונ' עברית) וסער גנור (רשות העתיקות), הסתבר שגילם של חרצני זיתים שנתגלו באתר (ע"פ בדיקת פחמן-14) נקבע בין 1050 ל980 לפנה"ס. שנים חופפות לתקופת חייו (ולרוב תקופת מלכותו) של דוד המלך. מיד לאחר מכן החלו 5 עונות חפירה באתר.

חומת הסוגרים

בעונות החפירה בין 2007 ל-2013 נתגלתה עיר מבוצרת בחומה כפולה, חומת סוגרים (כמוה נתגלו בעוד 4 ערים ביהודה) מרשימה שבה משולבות אבנים במשקל עד 8 טון. צמוד לחומה נבנו בתי המגורים כשהסוגר משמש החדר האחורי של הבית. בניה כזו לא היתה נהוגה בתקופה זו, לא בערים הכנעניות והפלישתיות ולא באתרי ההתנחלות בגב ההר. באחד מבתי המגורים נתגלה אוסטרקון ועליו שורות בכתב פרוטו כנעני ולדעת החוקרים הלשון היא עברית. למרות הקשיים פענחו החוקרים מילים כגון: 'אל תעש', 'שפט', 'עבד', 'אל', ו-'מלך'. בחפירות נתגלו שני שערים זהים במערב ובדרום העיר, דוגמא יחידאית בערי ישראל בתק' בית ראשון, וכנראה הם מקור שם העיר המקראי "שעריים".

בראש התל שבמרכז העיר נחשף חלקו הדרומי של ארמון רחב מידות, ששטחו היה כ-1,000 מ"ר. הארמון שלט בתצפית על העיר ועל מרחבים ניכרים בשפלה ובהרי יהודה. בצפון העיר נחשף מבנה עמודים גדול ששימש כמבנה לאחיסון תוצרת חקלאית ממיסים שנגבו. באתר נתגלו מאות קנקני אגירה שידיותיהן סומנו בטביעת אצבע כפי שהיה מקובל בממלכת יהודה. העיר שעריים היתה עיר חדשה שנבנתה על סלע האם ולא על תל חורבות של ישוב כנעני. בניית עיר חדשה במיקום הזה יכולה להעיד על חשיבותו הצבאית והגיאו-פוליטית של הישוב שהוקם באזור הגבול עם פלישתים, במרחק 12 ק"מ מהעיר גת. הממצאים בשעריים נוגדים את התפיסה שהתפתחה בשנות ה-80 של המאה הקודמת ע"י מס' חוקרים שטענו "דוד ושלמה כלל לא היו דמויות בשר ודם, אלא יצירי דמיון ספרותי גרידא. הם (החוקרים) ביטלו לחלוטין את הממלכה המאוחדת". תפיסה זו כבר "הובהרה כשגויה בשנת 1993 עם גילוי הכתובת הארמית בתל דן, המזכירה את 'בית דוד', שהצביעה בבירור על דוד כדמות היסטורית וכמייסד שושלת מלוכה". חשיפת העיר המקראית וחשיבות הממצאים הביאו את רשות העתיקות, הרט"ג ומוסדות התכנון להכריז על האתר וסביבתו כגן לאומי ולבטל את התוכנית לבניית שכונות המשך לרמת בית שמש.

עתה לאחר צלילה אל צפונות שעריים ותגליותיה, נטוס ל"גבעת התורמוסים" היא תל שכה המקראית.
נשוב על עקבותינו לכביש 38, נסע דרומה עד צומת האלה. בצומת נפנה מזרחה (שמאלה) ונסע כ-2.4 ק"מ (אחרי 2 ק"מ סעו לאט שלא לפספס את הפניה) נפנה ימינה (דר') לדרך עפר ומיד נחנה ברחבה שמשמאלינו. עם כובע ומים (ומגדיר פרחים/צמחים לחובבי הצומח) נעלה על השביל המתפס מזרחה על הגבעה שלפנינו היא תל שכה. השביל יוביל אותנו לראש התל ואל המראות המופלאים של שטיחי התורמוסים. כדאי להמשיך (לאחר שיטוט בפסגת התל) לחצות את התל ולרדת עם דרך שמקיפה אותו מדרום (כשנרד נפנה עליה ימינה-צפונה) ואתה נשוב לרכב שבחניה.


תל שכה הוא "גבעת התורמוסים"
על תל שוכה כבר צפינו משעריים (ח' קיאפה) והזכרנוה בהקשר לקרב דוד וגלית. שוכה מוזכרת לראשונה כעיר בנחלת שבט יהודה: "בַּשְּׁפֵלָה אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה, וְאַשְׁנָה. לד וְזָנוֹחַ וְעֵין גַּנִּים, תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם. יַרְמוּת, וַעֲדֻלָּם, שׂוֹכֹה, וַעֲזֵקָה. וְשַׁעֲרַיִם, וַעֲדִיתַיִם, וְהַגְּדֵרָה, וּגְדֵרֹתָיִם: עָרִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן" (ספר יהושע ט"ו, ל"ג-ל"ו)

שוכה (או שכה, סוכו) הוא שמן של מס' ערים בשם הזה, נזכיר שתיים מהן: שוכו שבהר חברון, שם התגורר ככל הנראה אנטיגונוס איש שוכו המוזכר בפרקי אבות ושכה, זו כאן בעמק האלה. שוכו מופיעה כאחת מארבע הערים על חותמות "למלך" (חברון, זיף, ממשת, שוכה). 13 חותמות "למלך" שכאלה התגלו בסביבות התל. בחפירות המועטות שנערכו ב-2012 נתגלו שרידים דלים מתקופות הברזל, הפרסית וההליניסטית. השרידים מתק' הברזל משויכים לימי חזקיהו. השרידים נפגעו ע"י הבונים הרומאים שבנו כאן מצודה ששלטה על הדרך בעמק האלה.

פריחת התורמוסים בתל שוכה

התורמוסים
על האדמה התחוחה (מפונקים – לא אוהבים אדמה קשה) של התל צומחים במלוא הדרם תורמוסי ההרים. צמח ממשפחת הפרפרניים וסדרת הקטניות, שזרעיו, כמו של קרוביו, האפונה והחומוס עשירים מאד בחלבונים (45% ממשקל הזרע היבש!).

בנוסף לעושר החלבונים, מראה פרחיו מרשים ומשובב נפש. סגולה נוספת של התורמוסים אנו פוגשים בסיפור של רבי שמעון וטיהורה של טבריה: פעם החליט רשב"י לטהר את טבריה מטומאת המתים. נטל תורמוסים, והיה קוצצן ומשליכן, ובכל מקום שהיה בו מת, היה המת צף ועולה באורח נס. [ירושלמי שביעית ט, א; שבת לד, א; קהלת רבה י, ח].

למרות כל סגולותיו של התורמוס, חז"ל הגדירוהו כ"מאכל עניים", אולי בשל מרירותם הרבה של הזרעים והצורך לשולקם זמן לא מועט כדי שיהיו אכילים. מרירות זאת היא סגולה לצמח ונועדה למנוע מבעלי החיים להפוך אותו "תאווה לחיך" ולהחיש את הכחדתו. לנו נשאר להינות משפעת הפרחים של התורמוס ושל פרחי החורף האחרים הפורחים על ובשולי התל וצובעים אותו בשלל צבעים מרהיב. אחרי שתשבע עינכם מכחול התורמוסים, תוך כדי ירידה מהתל, התבוננו ביופים של הלוענית הגדולה, העירית, הכלנית, הדמומית, המרגנית התכולה ועוד. כל פרח הוא יצירת פאר שאין שני לה.

לכו לשלום וסעו בבטחה לבתיכם

מאיר וקנין

מאיר וקנין - מורה דרך. מדריך שביל ישראל meirv.ad7@gmail.com


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות