איך זה שלמרות האהבה קשה לחלק גדול מהאנושות לתחזק או להשיג זוגיות?
מדוע חלק מכם אינו מרגיש ביטחון במרחב הזוגי?
האם גם אתם חווים ניכור או נתק, זרות, אכזבה, תיסכול, חוסר מימוש עצמי וחוסר וודאות והייתם מאד רוצים שהזוגיות שלכם תיראה ותישמע אחרת?

האם גם אתם הייתם רוצים זוגיות יציבה, אוהבת, רכה, רגועה, מכילה וממומשת?
ובכן... אתם לא לבד!!

אחת הסיבות לטלטלות בחיי הנישואין היא הזרות והניכור שאנו חווים קודם כל כלפי עצמנו. כולנו מכירים את אותו הכפתור שבכל פעם שלוחצים עליו משמיע צפירה מאיימת ומרוב בהלה אנחנו מיד מכסים אותו בעוד קליפה ובעוד שמיכה.
במקום לעצור לרגע ולברר למה הוא נלחץ ומהו קול הצפירה הנשמע באוזנינו, אנחנו נרתעים וכל כך נבהלים שמיד מכסים אותו. העיקר לא לשמוע ומוטב גם לא לראות..

כזוג אנחנו נמצאים זמן רב תחת קורת גג אחת. חישבו על כך שיום אחד שני בני הזוג פגשו אחד את השני בדרך זו או אחרת, שני אנשים שונים לחלוטין. והנה, קרו להם דברים משותפים. הם חשו עניין אחד בשני ומצאו עצמם מחפשים אינטימיות שהיא קרבה וקשר רגשי. מתוך תחושה זו צמחה לה תשוקה, אותה משיכה פיזית.

 

ואז החליטו שכדי לממש זאת עליהם להתחייב אחד אל השני. אותה מחוייבות ונאמנות לקשר. בדרך כלל ההתחייבות הולידה איתה את המגורים תחת קורת גג אחת.

לא חשבו הזוג הצעיר על התפקיד אליו נכנסו ועל העבודה אותה הם צריכים לעשות. הם חיו באופוריה מוחלטת מממשים את האנטימיות התשוקה והמחוייבות במלא עוצמתם. אך החיים גדולים מכולנו וגם מהם. ובוקר אחד חזרו למציאות בה צריך לצאת ולפגוש את עובדות החיים כפי שהן שוב ושוב. עבודה, פרנסה, עייפות, אולי ילד בדרך ואולי הניסיון לממש גם חלום זה. אל התמונה הוורודה מצטרפים צבעים נוספים שמתגלים כנקודות צבעוניות, שחורות ולבנות ואפילו אפורות אך הם אינם משכילים לעצור ולשאול מהו פישרו של כל צבע אלא מתחילים להאשים אחד את השני בלכלוך התמונה. לוחצים על כפתורי האזעקה שוב ושוב. הרעש מחריש אזניים.

הם שוכחים את האהבה, התשוקה, האנטימיות וההתחייבות שהתחייבו אחד לשני. הם שוכחים איך ולמה הגיעו עד הלום. מתעלמים מהעוצמות הטמונות בהם ושוכחים שאפשר גם אחרת. יש כאן שני אנשים עם רצונות, מאוויים, חלומות ואמונות שמלכתחילה היו שם, אך כשהופיעו גורמים חיצוניים, נדמה היה שיש להם שליטה על המצב, אך ברגע שהופיעו גורמים חיצוניים נוספים גדולים מהם, הם הכריעו אותם.

אני רוצה לחדד משהו מאד חשוב.
לא המצבים שלטו וגם לא הם שהכריעו.
לכל תמונה יש צלם או צייר. אתם הציירים והצלמים של חייכם.
אם נחזור רגע אל מנהרת הזמן נראה שהיו שם המון כפתורים שנלחצו וכוסו במעטפת אוהבת וחונקת. 

אך כשהחלה המעטפת להיסדק חדרו לתוכה הצלילים הצורמים ולא ניתן היה לכסות עליהם כי בסופו של דבר היא התנפצה.
חשבתם פעם על כך שהאתגר האמיתי שלכם נמצא דווקא במקום בו נמנעתם עד היום לפגוש את עצמכם?
זו אמירה קצת קשה נכון?! אולי קצת יומרנית. אבל אמיתית לגמרי.

לאורך השנים, לאורך החיים, אנו חווים כל כך הרבה חוויות שדוחפות אותנו לתגובות שונות. אך מעטים הם האנשים שעוצרים רגע מביטים במראה ומנהלים שיחה עם האדם היחיד על פני האדמה שבא איתם במגע תמידי ואיתו לא שוחחו אף פעם, ה"אני" שלהם. הם עצמם.

נסו את התרגיל הבא:
מצאו חצי שעה שקטה. אתם שבעים, נעים לכם בחדר. שבו מול המראה ונהלו דיאלוג עם האדם שמולכם. כן, אתם.
"שלום, מה שמך? מה שלומך? יש לך משהו לספר לי? לא?! אז הייתי רוצה לספר לך משהו". וספרו לו על עצמכם מי ומה אתם, מי אתם חושבים שאתם, מי ומה הייתם ממש רוצים להיות או לעשות. מה מעכב אתכם. ועוד ועוד.
ועכשיו אני שומעת את חלקכם אומר:
השתגעה!! אני אשב מול המראה ואדבר עם עצמי? אני לא עד כדי כך...

ובכן אתה כן. כי אם אתה לא מסוגל לעמוד מול האדם הקרוב ביותר אליך, איך אתה רוצה לעמוד מול אדם אחר? אם אתה בורח מעצמך, מה מביא אותך לחשוב שהאישה או האיש שמולך יישאר שם רגוע ושפוי?
אם אתה לא מאמין בעצמך למה אתה חושב שמישהו אחר, חיצוני, צריך או יכול לעשות זאת במקומך? מתסכל נכון?!
חשבו נא על כך שבבית אחד יושבים יחדיו שני אנשים כאלה מביטים אחד בשני וחושבים שהם מביטים במראה שלהם. אך אין זה נכון כלל! הם רואים את האחר בעיני רוחם. ועד שהוא או היא לא יספרו להם מי הם - הם לא יידעו. אבל חייבת להיות כאן אותנטיות מוחלטת. וכדי שהיא תהיה שם, כל אחד מבני הזוג צריך לפגוש את עצמו תחילה.
אם הכל בסדר והחיים נמשכים כמות שהם, אף אחד לא "יחפור" במגירות האלה. אבל בשניה שמתחילה התרעומת הקלה ביותר. שאלו נא את עצמכם למה. מה קרה אצלי פנימה שגורם לי לחוש כך. שבו והכירו את עצמכם ומשם הכירו ברגשותיכם. אל תפחדו לחשוף ולגלות כי הרי המישהו הזה הוא האדם הקרוב לכם ביותר. ואם לא תהיו אמיתיים איתו אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומכם.

מחוייבות לקשר היא קודם כל מחוייבות לעצמכם.
תשוקה אל האחר היא קודם כל התשוקה לספק לעצמכם את הטוב ביותר.
אנטימיות עם בן או בת זוג תצליח בגדול אם תצליחו ליצור אנטימיות עם עצמכם תחילה.


לסיכום: לא כל אחד מסוגל לזהות את הניואנסים הקטנים של האושר והטוב במסגרת חייו. התפקיד, השליחות, הצרכים והמחוייבות, מתערבבים יחדיו למעין מעגל אחד, שבתוכו נמצא האושר. אך הוא, נעלם במבוך שנוצר ואנחנו בוחרים להמשיך ולחולל במחול מסחרר. כדאי ללמוד את צעדי הריקוד הנכונים ואז,
שנינו ביחד וכל אחד לחוד = ניהול נכון ומהנה במסגרת הזוגית ובמרחב.
אני מזמינה אתכם להתחבר אל עצמכם ואחר כך אל בת או בן הזוג.
ואם קשה לכם לעשות זאת לבד, אשמח לעשות זאת איתכם. 

בהצלחה רבה מתוך שלמות הרגש והאהבה!

 

 




טלפון: 0559782058
מייל: shaharhaatsama@gmail.com
אתר: 
מרכז שחר להעצמה

 

 

אביבה מסורי

בעלת ניסיון מעשי רב שנים בתחום החינוך, הטיפול, הייעוץ וההנחייה.


Comments

אהבתם את הכתבה? הרשמו כאן לקבלת עדכונים וכתבות חדשות:

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות