התפרסם במקור ראשון



      
אפילו במונחים של חוות גלעד, דרך הגישה לבית של אריאל גולי היא קצת מאתגרת. שביל עפר מחורץ עמוקות מתעקל במורד ההר, אל עבר הפסטורליה - מבנה מגורים קטן ומבודד, צבוע תכלת. בחוץ נערמים זה על זה גזרי עצים להסקה, וספת זוּלה ישנה צופה אל הנוף השומרוני הירוק והמפעים, עטור הטרסות ועצי הזית. בפנים יש מטבח מסודר, חדר שירותים ומקלחת, צמד מיטות ואפילו נברשת רטרו מעל שולחן האוכל. "כשמגיעים אורחים קצת יותר מסודר פה", מתחייב בעל הבית.

תשכחו מכל מה ששמעתם על חוות גלעד: הבית הזה הוא בכלל מקום שאנשים מגיעים אליו כדי לנפוש. אחד מחבריו של גולי, שמפרסם באתר הלינות הבינלאומי "אייר בי־אן־בי" (Airbnb) חדרי מגורים לסִבּלוט במקומות אחרים בארץ, הציע לו לרשום שם את המבנה הזה כחדר אירוח כפרי.


צילום: מרים צחי
''אוהב לשבור סטיגמות''. אריאל גולי, חוות גלעד צילום: מרים צחי

"זה לא באמת צימר, אני גר פה", אומר גולי. "אבל אמרתי: ננסה. אם יתפוס, יתפוס. לכן המחיר גבוה יחסית (כ־400 שקלים ללילה – הכ"ח). זה הבית שלי ולא נוח לי לצאת ממנו, אז אם כבר - שישתלם לי", הוא מחייך. "טיילתי לא מעט בעולם, ואני אוהב לשבור את השיניים באנגלית ולשבור סטיגמות על הדרך. זה תחביב שלי, לפגוש אנשים ולדבר איתם".

במהלך החודשים הספורים שעברו מאז העלאת המודעה לאתר, שני זוגות מחו"ל כבר באו להתארח בבקתה שנבנתה בעשר אצבעות על צלע ההר. זוג אחד מהולנד, האחר מגרמניה. שניהם נוצרים. ההולנדים אפילו השאירו המלצה חמה באתר.
» הירשמו למהדורה המרכזית וקבלו כל יום ב-15:00 את הכותרות הכי מעניינות

"אחרי שהראה לנו את המקום, אריאל הכין לנו כוס תה וגרם לנו להרגיש בבית", הם כתבו, והוסיפו אזהרה משביל הגישה, שנעשה חלקלק במיוחד אחרי יום גשום. "שקט כאן מאוד, ולמי שמבקש טעימה מחיי הטבע בשומרון, זה המקום להיות בו. אין כאן גדר, אבל כך חיים התושבים, אז גם אנחנו יכולים".

הגרמנים לא השאירו המלצה כתובה, אבל גולי מספר שהם היו מאושרים. "הם נפשו בבית מלון בים המלח, ובשלב מסוים חתכו משם כי רצו משהו אותנטי יותר, והגיעו לכאן. הכנתי להם שקשוקה ופיתות, הדלקתי להם את אח העצים, והשארתי להם כמה חתיכות עץ כדי להוסיף לאח בלילה. בשבילי זה פשוט, הכי שכונה שיש; בשבילם זו הייתה חוויה לא שגרתית".

אבל למרות השלווה הכפרית המבורכת, בשומרון כמו בשומרון השקט אף פעם אינו מוחלט. הבית של גולי מככב בשבועות האחרונים באתרי אינטרנט שזועמים על האופציה המוצעת לנפוש במאחז.

באתר התעמולה הפלסטיני "מרכז המידע הבינלאומי למזרח התיכון" (IMEMC), למשל, מופיעה תמונתו לצד ידיעה העוסקת במחאה של ארגונים אמריקניים פרו־פלסטיניים נגד פרסום חדרי נופש מהתנחלויות ב־Airbnb.

לפני חודשיים החל גל המחאה הזה, שראשיתו כנראה באתר השמאל הישראלי "שיחה מקומית" והמשכו בכלי תקשורת בינלאומיים מרכזיים. במסגרתו של קמפיין השנאה, שכותרתו היא "בתים שדודים", הוגשה בשבוע שעבר להנהלת Airbnb עצומה בחתימתם של כ־140 אלף איש (כך לדברי המארגנים), המוחים על הלגיטימיות שהפרסום באתר נותן להתנחלויות וליושביהן.

בין השותפים בקמפיין נמצא הארגון היהודי JVPכ(Jewish Voice for Peace).באתר שלהם מפצירים אנשי הארגון בגולשי Airbnb לפנות במסר אישי למנכ"ל אתר הלינות, בריאן צ'סקי, ולהביע בפניו את מחאתם. לגולשים האידיאליסטים אף מוצעת פנייה לדוגמה, והם מוזמנים להעתיק את תוכנה למכתבם.

בתרגום חופשי נכתב שם כך: "מר צ'סקי היקר, אנחנו מבועתים מכך שהאתר שלך מאפשר למארחים הגרים בהתנחלויות בלתי חוקיות בגדה המערבית להשכיר בתים ב־Airbnb. החברה שלך מרוויחה כתוצאה משלילת זכויות האדם של הפלסטינים".


AFP
מסר אישי למנכ''ל. פעילים בפריז קוראים להחרמת ישראל - המחשה AFP

רשימת החותמים על העצומה הוגשה למשרדי החברה ברחבי העולם, כשממול נערכות הפגנות. גם הפלסטינים הצטרפו לחגיגה: סאיב עריקאת, לשעבר הממונה מטעם הרשות על המשא ומתן עם ישראל, פנה לצ'סקי והזהיר אותו שהוא עובר על החוק הבינלאומי. בתגובה לשאלה של סוכנות הידיעות האמריקנית איי־פי, מסרה הנהלת החברה כי היא פועלת לפי החוק.

המחאה נגד Airbnb, הפועלת בשיטת תנועת החרם נגד ישראל, כללה גם פנייה לבעלי הנכסים עצמם ממתארחים־פוטנציאליים לכאורה, במטרה להוכיח שבדירות הללו לא מוכנים לקבל הזמנות מסוימות. לפי חוקי אתר הלינות, לאחר כמה סירובים בלתי מוצדקים או כאלה שנעשו על רקע גזעני, אפשר לדרוש את הסרת הפרסום של המארח.

גולי מחוות גלעד כבר הספיק לספוג שלוש פניות, שמטרתן לדבריו הייתה רק ליצור פרובוקציה. "הראשונה הגיעה מבחורה ששמה סלמה, שכתבה לי שזו בכלל לא הארץ שלנו. עניתי לה בלי להתבייש. הייתה גם פנייה ממישהו שהזדהה כפלסטיני בעל אזרחות אמריקנית, ומאוחר יותר התברר שהוא כתב של 'שיחה מקומית'. עניתי לו שיש בעיה ביטחונית לארח אותו אצלנו. והייתה בחורה שהציגה את עצמה כבת להורים ניצולי שואה מארה"ב, וכתבה שהיא מזועזעת מהשואה שאנחנו עושים לערבים בארץ".

בני הזוג ההולנדים שהתארחו אצלו בהחלט הבינו שהם ישנים במאחז, והייתה להם אפילו היכרות מוקדמת ואוהדת עם המקום. בהמשך הם גם תרמו לחוות גלעד. "לשני הזוגות עשיתי תדריך, הסברתי שהמטבח צמחוני, ושאי אפשר לנסוע ביישוב בשבת", מספר גולי. "הסברתי להם איפה הם נמצאים ומה יש באזור, והגעתי איתם גם לשיחות פוליטיות. בסך הכול הם יצאו מרוצים".

פוליטיקה מול הנוף

יגאל כנען, בעל בית ההארחה "נוף כנען" בכפר־אדומים, מספר שלא מעט תיירים מגיעים אליו דרך אתרים בינלאומיים דוגמת Airbnb, TripAdvisor ו־Booking.com. לאורחים שלו אין ידיעה מוקדמת על מהות היישוב שהם מגיעים אליו. "עכשיו יש כאן זוג מרוסיה שהגיע דרך 'בוקינג'. זה קורה בערך פעם בשבועיים. בעונות המבוקשות יש אפילו יותר".

מי האנשים שמגיעים?
"מכל הגוונים ומכל המינים, אין חתך מסוים. ישראלים באים לכאן בעיקר לשבתות, ולרוב הם דתיים, אבל האורחים מחו"ל בדרך כלל אינם יהודים. באים תיירים מהולנד, מגרמניה, מרוסיה ומארה"ב - אלו המדינות העיקריות. הם ברמת מודעות משתנה לגבי המקום הזה: לא ערים עד הסוף לוויכוח על השטחים, אבל יודעים שהם נמצאים ב'גדה המערבית'".


צילום: יגאל כנען
''אנשים יקשרו את השם שלך עם קונפליקט ויימנעו מלבוא, אצלנו זה בשוליים''. צימר נוף כנען צילום: יגאל כנען

הם שואלים על המצב הביטחוני?
"רק עשרה או עשרים אחוזים מהם. הם רואים בנו אופציית לינה ונופש באזור ירושלים. שלא כמו הישראלים, רוב התיירים מחו"ל מתכננים את הטיול שלהם מוקדם, בערך שנה לפני ההגעה. הם מארגנים לעצמם משהו כמו שלושה ימים בגליל, יומיים בירושלים עצמה, יומיים באזור ירושלים, וממשיכים אחר כך לאילת. דרך אתרי האינטרנט האלה הם מכינים תוכנית טיול, בוחנים אפשרויות, ולעתים מגיעים אלינו".

הקמפיין נגד מקומות אירוח בהתיישבות פגע בך?
"לא. זה אמנם עלול לפגוע גם בלי שתדע, כי אנשים יקשרו את השם שלך עם קונפליקט ויימנעו מלבוא, אבל אצלנו זה ממש בשוליים. לא הייתה השפעה על הסטטיסטיקה של מזמיני האירוח, ולא על ההכנסות".

לדברי כנען, הוא לא נתקל בהזמנות פרובוקטיביות, אבל הוא כן פגש כאלו שהיה צריך להדוף בעדינות. "יש כל מיני הזמנות שהן על הגבול מבחינת היכולת להיענות להן, וצריך לתמרן בהתאם. למשל, באמצע האינתיפאדה פונה אליך ערבי שרוצה לישון אצלך.

"אם זה ערבי־ישראלי מהגליל שעובד פה באזור - לגיטימי לגמרי והוא מוזמן. אם יש לו אזרחות פלסטינית, זה מסובך יותר. פונים אליי גם בעלי אזרחות פלסטינית שמתגוררים במדינות אחרות, ואני חושב שחלקם עושים זאת בטעות. מישהו מכוויית, למשל, שעומד לבקר את המשפחה שלו באזור ומחפש מלונות, יכול לנסות להזמין אצלי בלי שהוא באמת יתכוון ללון ביישוב ישראלי".
חיפוש באתר Airbnb מגלה שאכן קל להתבלבל, אם אינכם בקיאים בגיאופוליטיקה המקומית. על המפה מוצעים זה לצד זה חדרים להשכרה ברמאללה ובקתות נופש במאחזי הגבעות. הזזה קטנה של העכבר, ועברת ממרפסת מעוטרת דגלי אש"ף "במרחק הליכה קצר ממרכז העיר", אל תמונת ברכה צלולה הצופה אל נוף מדברי באחד מיישובי בנימין או גוש אדומים.

הצימר של כנען כיכב בין השאר בכתבה שפורסמה ב"וושינגטון פוסט" בחודש שעבר. "ברגע שאנשים רואים את הנוף הם כבר לא שואלים על פוליטיקה", הוא מצוטט שם. העיתון אמנם ציין כי הפלסטינים טוענים לעברה על החוק הבינלאומי, אבל בשורה התחתונה הכתבה נראתה כמו קידום מכירות לא רע בכלל לבעלי חדרי הנופש מהסביבה.


צילום: מרים צחי
''תיירות חוץ היא נושא די ראשוני''. מירי מעוז עובדיה צילום: מרים צחי

חלק נכבד מהקרדיט הפרסומי אפשר לתת למועצה האזורית בנימין, שהחליטה להרים את הכפפה: במקום להיבהל מקמפיין החרם, התחילו במועצה לקדם מהלך הפוך ולמנף את חדרי האירוח, ליזום עיסוק של התקשורת העולמית בנושא, ולעודד את בעלי הצימרים למשוך תיירים מחו"ל.

מי שמנצחת על היוזמה היא מירי מעוז־עובדיה, מנהלת דוברות חו"ל במועצה האזורית בנימין. היא נשואה ואם לילד, בת 28, ילידת היישוב נווה־צוף ומתגוררת בו גם היום. כשהיא מדברת אנגלית, מבטא בריטי קל מבצבץ מתחת לפני השטח. "אי אפשר באמת להחרים 4,000 שנה של היסטוריה", אמרה מעוז־עובדיה לוושינגטון פוסט.

לנו היא מסבירה: "המטרה הייתה להילחם בחרם וליצור תודעה חיובית לביקור ביהודה ושומרון. הוצאנו בשם מועצת יש"ע בקשה מרוכזת לכל מחלקות התיירות ברשויות המקומיות כדי לעודד את התיירנים להירשם ל־Airbnb ולפלטפורמות נוספות, והזמנו עיתונאים מרשתות התקשורת הגדולות לבקר בצימרים ובאתרי תיירות. ככה הגיעו אנשי הוושינגטון פוסט, שהתארחו כאן וביקרו בצימרים בנופי־פרת ובאש־קודש, ואפילו הוסיפו בכתבה לינק לעמודים של החדרים האלה ב־Airbnb".

"בעקבות החרם התחלנו לפרסם באתר, בהמלצת המועצה", מספרת ענבל זאב, בעלת הצימר "בקתה בכרם" באש־קודש. "בינתיים כבר הייתה אלינו פנייה אחת של אנרכיסט שניסה לעקוץ. הוא כאילו התעניין בצימר וסגר הזמנה, ואז כתב 'אבל אתם בשטחים הכבושים', והוסיף שהוא תומך בתנועת ה־BDS ולכן לא יבוא לכאן".

זאב לא צופה שהפרנסה שלה תתבסס בעתיד הקרוב על אתרים בינלאומיים. "דיברתי עם בעלי צימרים אחרים באזור, וגם הם אמרו לי שבסופו של דבר מספר הפניות לא גבוה. הרוב הגדול של המתארחים אצלנו הם ישראלים, ותיירות חוץ היא נושא די ראשוני בשבילנו".

מי הישראלים שמגיעים לנפוש באש־קודש?
"באים אלינו מכל רחבי הארץ, ובשבתות לרוב הצימר תפוס. יש שבאים בשביל השקט, ויש שבשביל המרחבים לילדים. הילדים פשוט מאושרים פה".



אפשרות של גשר

בשבוע החולף אירחה זאב למשך ארבעה לילות שני כתבים מדנמרק. מעוז־עובדיה מספרת כי בעלת הצימר מאש־קודש גיששה אצלה כדי לדעת אם יהיה חכם להכניס אותם לתוככי היישוב. "לי כדוברת, וגם לתיירנים, יש חששות בגלל הפניות הפרובוקטיביות והסיקור שלא תמיד אוהד. שוחחנו וההחלטה הייתה להזמין אותם להגיע".

משאושרה ההזמנה, הציעה ענבל זאב לאורחיה לפנות למעוז־עובדיה כדי שתדריך אותם באתרים מעניינים באזור. וכך, ביום אחרון של גשם בשבוע שעבר, אני פוגשת את אווה הכתבת הדנית ובעלה הצלם כשהם מגיעים לסיור בשילה הקדומה. אווה מספרת שהם עיתונאים עצמאים המתגוררים בשנים האחרונות בקהיר – כלומר, לא עובדים בשביל כלי תקשורת מסוים, אלא נשלחים לכתבות אד־הוק. הפעם הם באו לבחון את התיירות המקומית, שעלתה לכותרות בגלל המחאה הפלסטינית, ובינתיים הם בהחלט מרוצים.


צילום: מרים צחי
''ברגע שאנשים רואים את הנוף הם כבר לא שואלים על פוליטיקה''. הצימר באש קודש צילום: מרים צחי

האורחים לא ממש מתרגשים מהטפטוף המקומי, שמבריח את הישראלים אל מתחת לקורת הגג. "זה מזג אוויר רגיל בקופנהגן", מסבירים השניים בעודם צועדים בגשם, עטויי שכמיות פלסטיק. הם שומרים על נימוס אירופי מוקפד, מאזינים ברוב קשב להסברים - במיוחד לאלו הנוגעים למשלחת המחקר הדנית שחפרה כאן בעבר - ושמחים בחתיכות החרס בנות אלפי השנים, שהארכיאולוגים מתירים למבקרים לשמור למזכרת.

"הם בהחלט מתעניינים במה שקורה כאן", מספרת בעלת הצימר על אורחיה הדנים. "ישבנו איתם בבית לכוס קפה, וכן, דיברנו איתם פוליטיקה. הם הגיעו לאש־קודש אחרי ביקור ברמאללה. התלהבו מהרמה הגבוהה של הבקתה, מהפינוקים, מכורסאות המסאז'. לא ציפו למצוא פה נופש בכזו איכות, והופתעו מאוד לראות את החיים בהתנחלות".

"צריך להבין שרוב העיתונאים שמגיעים לכאן מבלים הרבה שעות ברשות הפלסטינית - ברמאללה, בשכם וברוואבי", אומרת מעוז־עובדיה. "המטרה היא לערוך להם היכרות ראויה גם עם הצד שלנו בסיפור, בזמן הקצר שמוקדש לנו".

במשך שלוש שנים ריכזה מעוז־עובדיה את תחום דוברות חו"ל גם במועצת יש"ע, אבל בשנה האחרונה היא עובדת בעיקר בבנימין. "אני מאמינה שהתייחסות נעימה ומקצועית בונה גשר של אמון, מנפצת מיתוסים ומעלה את הסיכוי לסיקור הגון ולהמשך עבודה משותפת", היא מסבירה.

"לכן גם הכתב הרדיקלי ביותר יקבל חיוך והכנסת אורחים אצלנו. הפידבק מהם הוא תמיד 'קיבלנו מעל ומעבר למה שציפינו'. מצד שני, היו מקרים חריגים שבהם בחרתי לא לשתף פעולה עם כתבות ספציפיות, מתוך הבנה ששום דבר טוב לא ייצא מהן. למשל, מפיק הולנדי רצה לעשות כתבה על המקצועות המסוכנים בעולם, ובחר בין השאר בנהגי האוטובוסים ביהודה ושומרון. הוא רצה להתלוות אליהם ליום של נסיעה, רצוי בכבישים שבהם זורקים אבנים.
"יש הרבה עיתונאים שמסתובבים בשטח, ולא כולם יגיעו אלינו, אנשי הדוברות במועצות. ברור לי שהרבה מהכתבים מצליחים לראיין תושבים בלי לעבור דרכנו, וזה לא משהו שאפשר לשלוט עליו. אנחנו לא רוסיה הסובייטית. אבל במקרים של נושאים נפיצים, או ערוצי תקשורת חזקים עם קהל משמעותי, אני חושבת שנכון מבחינת התושבים לא לזנק מול המיקרופון בהתלהבות. עדיף לוודא שהריאיונות מתואמים דרך הגורמים הרלוונטיים שמפעילים בקרה וסינון – כמו דוברי היישובים או דוברות המועצה", היא אומרת בכנות, שיכולה לעלות קצת בבריאות לעיתונאים.

גם בקמפיין של הצימרים היא המליצה לתיירנים להתייעץ עם הדוברוּת, כדי שאפשר יהיה למנף את ההתעניינות התקשורתית. היא מבקשת לציין שהמהלך נעשה בליוויו של אבי היימן, יועץ מדיה ותקשורת זרה שעובד יחד עם מועצת יש"ע והמועצה האזורית מטה בנימין מזה כשנתיים.


צילום: מרים צחי
''כשמסתכלים מאירופה זה נראה פשוט מאוד למתוח קו''. צימר באש קודש צילום: מרים צחי

"במשך כמעט שלוש שנים עבדתי עם סמנכ"ל מועצת יש"ע יגאל דילמוני, מנהל קשרי החוץ אלי פיאפש והיו"ר היוצא דני דיין, שעמד בראש הפעילות הדיפלומטית. אחת התובנות המשמעותיות מהעבודה המשותפת הייתה כמה חשוב להתייעץ. גם היום, אם מדובר ברשתות זרות שאני לא מכירה או במשלחות, אנסה להתייעץ לפני המפגש כדי להגיע כמה שיותר מוכנה וכדי להכווין את המבקרים".

איך את מתמודדת עם תגובות עוינות?
"השתתפתי במאות סיורים בשנים האחרונות, ורוב התגובות הן חיוביות. אם יש קבוצה עוינת, שנקודת המוצא שלה מול ההתיישבות היא שלילית מאוד, אני מאמינה שאפשר משם רק לעלות. יש הרבה אנשים טובים וכנים בהתיישבות, ואני מרגישה שזה נוגע במבקרים כשהם פוגשים אותם באופן אישי.

"כשמגיעים לשיח על שתי המדינות, אשאל אותם בדרך כלל אם לגיטימי בעיניהם לעקור אוכלוסייה ערבית־ישראלית למען הסכם מדיני. התשובה תהיה לא, ואז אני אשאל למה אותנו כן לגיטימי לעקור.

"אני מדברת על זכויות האדם שלי. על העובדה שזה הבית האישי שלי וגם הבית הלאומי, המולדת של העם היהודי. בדרך כלל, העיתונאים העוינים ייצאו לפחות קצת מבולבלים. כשמסתכלים מאירופה זה נראה פשוט מאוד למתוח קו, לחלק את השטח, לעשות 'צדק'. בביקור כאן הם מבינים שזה קצת יותר מסובך משחשבו".

ללכת ראש בראש

הפוליטיקאים לא ממש נכנסו לעבי הקורה של חרם התיירות, אך משרד החוץ סיפק לנו תגובה חריפה בנושא: "המשרד מתנגד נחרצות לכל ניסיונות החרם נגד ישראלים באשר הם", נמסר לנו. "כהמשך ישיר לסימון המוצרים, כעת מסמנים אנשים. ברור שעומדת מאחורי זה תנועה שהמטרה שלה היא אנטי־ישראלית, תנועה בעלת אופי אנטישמי. נמשיך לנסות ולקדם את ישראל היפה, בלי קשר למה שגורמים אנטי־ישראליים מנסים לעשות".

"אזרחי המדינה צריכים להוקיע את כל מי שמלבים את החרם ומעודדים אותו, ובכך פוגעים במדינת ישראל", אומר לנו יגאל דילמוני. "לשמחתנו, פעלנו בהצלחה כדי להפוך את החשיפה לצימרים ויחידות האירוח לחיובית, ולגרום להיכרות טובה יותר של אנשים מכל העולם עם אתרי הנופש והתיירות ביהודה ושומרון. זו הדרך הנכונה להתמודד עם ניסיונות חרם: להדגיש את הייחודיות של מדינת ישראל וארץ התנ"ך, ולהשתמש בחשיפה להגדלת הביקוש ולעידוד העסקים".


צילום: צילום מסך
''כהמשך ישיר לסימון המוצרים, כעת מסמנים אנשים''. דירות נופש בבית לחם Airbnb
צילום: צילום מסך

ברחבי יהודה ושומרון מתגאים בינתיים במאות אלפי מבקרים שבאים בכל שנה כדי לטייל ולהתרשם. יחד עם זאת, מרבית המבקרים לא נשארים ללון באזור. "ביהודה, בשומרון ובבקעה יש למעלה מ־200 יחידות אירוח פרטיות להשכרה, מלבד בתי מלון ובתי הארחה של מדרשות ובתי ספר שדה", אומר דילמוני. "האזור מעניק חוויה ייחודית למי שמטייל ומבקר בו, ובעיקר למי שנפגשים עם אתרי טבע ומורשת ועם ההתיישבות והאנשים שחיים כאן".

"בעיניי, הסברה היא לא מטרה, אלא כלי חשוב להמשך הקיום היומיומי של התושבים", אומרת מעוז־עובדיה. "זה מאפשר לאתרי התיירות לפעול, לגדול ולמשוך אליהם יותר אנשים. מבחינתי הסברה היא גם ההחלטה לבלום דברים שיכולים להזיק. הייתה לנו אפשרות להתעלם מהחרם או לתקוף אותו, והלכנו על קמפיין ראש־בראש, שהביא חשיפה יפה מול מאות מיליוני אנשים בעולם. אני מניחה שאת הפירות נוכל לראות רק בטווח הארוך".

בטווח הקצר, אי אפשר להתעלם מכך שהטרור הפלסטיני פוגע בחיי היומיום ביהודה ושומרון יותר מכל חרם כזה או אחר. שלומי בר־און, בעליו של צימר באלון־מורה, מספר שהוא מוודא מראש שלאורח ידוע לאן הוא מגיע.

"אני מעדיף לאפס את האנשים לפני, מאשר שהם ייבהלו ברגע האחרון ויבטלו", אומר בר־און. גם אצלו מרבית הפרנסה מבוססת על תיירות פנים, ופחות על הטפטוף של תיירים מחו"ל. "אנחנו נמצאים כאן בנוף מטורף ובאוויר צלול, במיקום ייחודי ועם לא מעט פינוקים, אבל אחרי הפיגוע שבו נרצחו בני הזוג הנקין, היו שלושה חודשים וחצי שהצימר עמד ריק לגמרי. סגור. רק בשבועות האחרונים החיים פה התחילו לחזור קצת למסלולם. אני מקווה מאוד שזה ימשיך כך".

 
 

 

 
 
 
 

הודיה כריש-חזוני

התפרסם במקור ראשון


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות