אנו עומדים בהשתאות נוכח הבגרות הבלתי מוסברת הזו ולא מבינים מהיכן היא באה ואיפה היא הייתה עד אז אך עובדה זו עובדה. מתברר, שכשהמבוגרים לא בשטח הילדים מגלים אחריות ויודעים בדיוק מה צריך לעשות בהתאם למשאבים העומדים לרשותם.

עם כל יום שעובר אנו מתקרבים ליום השמח בשנה - פורים. יום בו אנחנו שמחים ומחפשים איך לשמח את הקרובים לנו. מצוות היום לעשות משתה וסעודה כיד המלך.  וגם לשמח את השכנים במשלוחי מנות. אך חשוב שפורים יהיה לא רק שמח אלא גם בריא,שישאיר לנו טעם טוב גם לאחר החג.

לרובנו קשה לעמוד בפני ריחו המתוק והמשכר של השוקולד. עירית ברנשטיין משתמשת במתוק מתוק הזה למטרה אחרת - יצירת חוויות מגבשות לקבוצות שונות.

מה אתם עושים עם משימות ששנואות עליכם? דוחים? מדחיקים? קבלו טיפ בנושא מחברת "יעדים - ייעוץ ויישום" שיעזור לכם להתמודד איתן..

היה זה בערב קיצי באחד מבתי הילדים הקטנים והצפופים בקיבוץ שעלבים בדיוק לפני 40 שנה.. ישבו סביב כמה בני משפחה וחברי קיבוץ שהכינו עבורנו סעודת שבע ברכות. ונכחו גם חתן וכלה נבוכים ומרוגשים. 

היום מתקצר והלילות מתארכים, יש צינה באויר ,הגשם מטפטף ,בני הבית מתכנסים בסלון, אני יודעת שכולם עוד מעט יהיו רעבים וזה בדיוק הזמן להכין מרק שיחמם לכולם את הבטן. 

לילידים הצעירים שנולדו היישר למהפכה הדיגיטלית, יש כמות עצומה של צילומים, אולם בהתאמה גמורה – גם כמות פחותה של אלבומים. לילד האחרון אין אפילו אלבום לברית... "לא נורא" אמרנו תמיד, "כשיהיה זמן, נדפיס"... אבל זמן אף פעם אין, ולהדפיס – לא מדפיסים. רק לאחרונה, וכנראה שזה מגיע עם הגיל, חלחלה בי ההכרה למשמעות האמתית של המהפכה שהתרחשה מתחת לאפינו.

אחד הפחדים שאני נתקלת בהם עם לקוחות הוא החשש שאני בתור מעצבת אשתלט על הרצונות שלהם. מצד אחד, הם מעוניינים בבית מסוגנן, מיוחד ובטוב טעם. מצד שני, הם רוצים שהעיצוב יהיה "שלהם", כלומר, יבטא את אישיותם. כולנו רוצים בית מטופח, מאורגן ונעים, אבל גם שהמבקרים בו ירגישו כך, וגם כזה שיפרגנו לנו עליו. קצת.