דף הבית › מאמרים › שטח A, שטח B ושטח C

שטח A, שטח B ושטח C

28/04/2024

לשיתוף הכתבה

ארץ ישראל עברה בשנות ההיסטוריה שלה תהליכים ביטחוניים מדיניים ופוליטיים אשר השפיעו רבות על הגאופוליטיקה האזורית, כבר מרגע הקמת המדינה. אחד האירועים אשר שינו את פני המדינה היו חתימת הסכמי אוסלו בשנת 1993, אשר בעקבותיהם האזורים בשטחי יהודה ושומרון הנמצאים תחת שליטה ופיקוח של הרשות הפלסטינית נחלקים לשלושה סוגים עיקריים: שטח A, שטח B ושטח C. חלוקה זו נקבעה בהסכמי אוסלו, אך יישומה בשטח והמציאות המשתנה מביאים לדיונים ותהיות רבות עד היום. חלוקה זו משפיעה באופן ישיר על היבטים ביטחוניים, אזרחיים ומנהליים באזור, והיא אחד הנושאים המרכזיים בסכסוך הישראלי-פלסטיני עד היום. הבנת החלוקה והמשמעויות שלה חשובה להבנת המציאות המורכבת באזור. גם אם אתם רק עוברים שם או נמצאים בקרבת מקום, חשוב מאוד לדעת בדיוק לאיזה אזור אתם נכנסים ומה אומר לגביו החוק. כמו כן, חשוב לציין שלמרות שחלק מהאזורים מוגדרים כאזורים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית, כדאי להימנע מהכניסה לאזורים אלו מפאת הסיכון לחיי אדם הקיים בשל המצב הביטחוני באזור.

שטח A

שטח A הוא כ-18% משטחי יהודה והשומרון. זהו האזור הנמצא תחת שליטה ביטחונית ואזרחית מלאה של הרשות הפלסטינית. על כן, הכניסה לישראלים לשטח A איננה מותרת, מסכנת חיים והיא גם נחשבת עבירה פלילית, כיוון שבשטח A נמצאים רוב האזורים האורבניים הפלסטיניים, כולל ערים גדולות כמו רמאללה, שכם וג'נין. באזור זה, הרשות הפלסטינית אחראית על כל היבטי הביטחון והמנהל האזרחי. השליטה הפלסטינית המלאה בשטח A מאפשרת להם לנהל את החיים האזרחיים בצורה עצמאית, מבלי להתערב בה, אך העניין מייצר חיכוכים ביטחוניים מול ישראל. שטח A מחולק ל-15 גושים שונים אשר גובלים בג'נין בצפון ובגוש יטא אשר נמצא בדרום הר חברון.

כניסת ישראלים לשטח A

כניסת ישראלים לשטח A כפופה להסדרים ביטחוניים הנקבעים על ידי הצדדים. בדרך כלל ישראלים רשאים להיכנס לאזורים בשטח A רק באישור מראש ובליווי כוחות צבא ישראליים, כאשר מדובר בכתבי עיתונות, פעילי זכויות אדם וכדומה. למרות זאת, מאז השתלטות החמאס על שטח רצועת עזה ב-2007, שטחי A מוגדרים כשטחים עוינים ולכן הכניסה לאזור זה אסורה. הכניסה בלי אישור כרוכה בסיכון ביטחוני ואף בעבירה על החוק. בשנים האחרונות, ישראלים מגיעים לאתרי דת ותיירות מסוימים בשטח A בתיאום עם הרשות הפלסטינית כמו קבר יוסף, מערת המכפלה וקבר רחל. הדבר מעיד על שיתוף פעולה מסוים של הרשויות, אך עדיין מלווה בהגבלות ביטחוניות.

שטח B

שטח B הוא כ-22% משטחי יהודה והשומרון. באזור זה הרשות הפלסטינית אחראית על הביטחון האזרחי, ולישראל יש הסמכות על האחריות הביטחונית והצבאית. מדובר בעיקר באזורים כפריים ובישובים פלסטיניים קטנים יותר, וגם בכמה שמורות טבע ומרכזי מבקרים בצפון. בשטחים אלו נמצאים 440 ישובים פלסטיניים. החלוקה בשטח B משקפת את הניסיון ליצור שיתוף פעולה ביטחוני בין הצדדים, וכמובן הרצון של ישראל לשמור על השליטה באזוריה עם מתן מרווח מחייה לאוכלוסייה הפלסטינית. העניין יוצר מתיחויות ואתגרים לפעילות התקינה באזור.

כניסת ישראלים לשטח B

כניסת ישראלים לשטח B מותרת בהתאם להסדרים ביטחוניים בין הצדדים. בדרך כלל ישראלים רשאים להיכנס לאזורים בשטח B, ואינם נדרשים לתאם זאת מראש עם הרשות הפלסטינית, ולכן אפשר לנסוע על צירים באזור. עם זאת, הכניסה ללא תיאום מראש עלולה להיות מסוכנת ולהסתכם בסכנות ביטחוניות, וצה"ל לא ממליץ על כניסה לאזורי שטח B. מגבלות הכניסה לשטח B משקפות את המאמץ לשמור על הביטחון באזור, תוך שמירה על האחריות הביטחונית של ישראל. עם זאת, הדבר מגביל את חופש התנועה של ישראלים ופלסטינים באזור זה.

שטח C

שטח C הוא כ-60% משטחי יהודה והשומרון. בעבר גם רצועת עזה הייתה שייכת לאזור זה עד שפונתה בשנת 2005 בעקבות תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף. באזור זה ישראל היא בעלת האחריות הביטחונית והאזרחית המלאה, ומתגוררים בו קרוב לחצי מיליון יהודים בהתנחלויות, ביישובים ובמאחזים לצד יישובים פלסטיניים ובסיסים ושטחי אש של צה"ל. בשטח C נמצאים רוב ההתנחלויות הישראליות, שטחים חקלאיים, שמורות טבע, מעיינות בשומרון ואזורים מדבריים. העובדה שישראל שומרת על השליטה הביטחונית והאזרחית בשטח C הופכת אזור זה למוקד של מתיחות ומחלוקות תמידית בין ישראל לפלסטינים. עם זאת קיימים עסקים ביהודה ושומרון ותיירות ביהודה ושומרון המאורגנת ומבוצעת בהתאם להסדרי הביטחון באזור. הפלסטינים דורשים להעביר את השליטה על שטח C לידי הרשות הפלסטינית, אך ישראל מבקשת להחזיק בו תחת שליטתה. הסוגייה של שטח C היא אחת המרכזיות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, כאשר הצדדים חלוקים בדעותיהם על עתידו. הפתרון לחלוקה זו עדיין נמצא במשא ומתן בין הצדדים כבר שנים, וכל פעולה ביטחונית משנה את סדרי היום וההחלטות בנוגע לנושא. על פי הסכמי אוסלו, אם בשטח A השליטה הביטחונית והאזרחית היא של הרשות הפלסטינית, בשטח B השליטה הביטחונית היא של צה"ל והאזרחית של הרשות, ובשטח C השליטה הביטחונית והאזרחית היא של ישראל. מדובר בחלוקה מורכבת ובעייתית, המביאה בפועל להתנגשויות ולסיכונים ביטחוניים רבים.

לסיכום

המציאות בשטחי יהודה והשומרון מאופיינת בחלוקה מורכבת לשלושה סוגי שטחים – A, B ו-C, כפי שנקבעה בהסכמי אוסלו כפתרון לבעיית הסכסוך הישראלי פלסטיני. שטח A נמצא בשליטה פלסטינית מלאה, שטח B בשליטה פלסטינית אזרחית וישראלית ביטחונית, ושטח C בשליטה ישראלית מלאה. הכניסה של ישראלים לשטחים A ו-B כפופה להסדרים ביטחוניים וברובה אסורה בהחלט, בעוד שבשטח C הכניסה חופשית יותר, אך עדיין נחשבת מסוכנת. המציאות בשטח מאופיינת בחיכוכים ובהתנגשויות, והחלוקה המורכבת מביאה לסיכונים ביטחוניים. בסופו של דבר, החלוקה המורכבת בשטחים מעידה על הקושי ליצור יציבות ושקט באזור. היא מחייבת התמודדות מתמדת עם אתגרים ביטחוניים ומנהליים, והיא חלק מרכזי בדיונים על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.